עצות הכנת עד לחקירה נגדית במשפט האזרחי
עדות היא אחת הדרכים להוכחת טענה עובדתית כלשהי. עד יכול לספר על כל דבר שנקלט בחושיו (שמעתי, ראיתי, הרגשתי, הרחתי, טעמתי). מטבע הדברים אין מסמך התומך בכל טענה עובדתית וקיימים נושאים רבים בהם נדרשת העדות של העד בה הוא מספר את שהוא יודע מידיעה אישית.
הצד שכנגד (שבדרך כלל חולק על הטענות העובדתיות) ינסה לקעקע את העדות במספר דרכים. ראשית ינסה להראות כי מקור המידע אינו מבוסס ידע אישי אלא לדוגמה העד מספר את שסיפר לו צד שלישי ואז עדות זו פסולה (עדות מפי השמועה). בהמשך ינסה לקעקע את העדות ע"י סתירת הטענות באמצעים שונים.
החקירה לרוב מבוססת על תצהיר שהעד מסר, ובמסגרתו הוא מפרט את שיודע. חשוב מאוד לערוך תצהיר זה באופן פשוט ונוח לעיון והתמצאות. שלב זה נקרא "תצהיר עדות ראשית" והוא מחליף את מה שבעבר היה חקירה ראשית (אז היה מוסר העד את גרסתו בעל-פה). לאחר מכן מגיע שלב החקירה הנגדית, שמתבצעת ע"י עורך הדין של הצד השני.
אם זומנתם להעיד במשפט אזרחי חשוב להבין את שלבי החקירה על בוריים ולהתכונן אליהם כראוי – עדות ללא הכנה עלולה לפגום בהליך ולסלף את האמת.
הכנת עד לחקירה נגדית נכונה
- העד מגיע לדוכן העדים, מוזהר ע"י השופט מפני עדות שקר ותצהירו מונח בפניו.
- עד שמתייצב לחקירה נגדית על תצהירו חייב להיות מוכן ל״בחינה״ על ההליך כולו ועל התצהיר שלו בפרט. חשוב לציין כי החוקר אינו מוגבל בשאלותיו לתצהיר בלבד ומותר לו לשאול כל שאלה ובלבד שהיא רלוונטית לתיק הנדון.
- עליכם להגיע עם התצהיר מודפס על כל נספחיו וגם עם מסמכים עיקריים נוספים שיש בתיק (כתב תביעה, כתב הגנה וכיו"ב). בטרם העדות יש לקרוא את המסמכים כולם לרבות הנספחים באופן יסודי. מעבר לקריאת החומרים והבנת המחלוקת לעומקה, עליכם להבין במה תורמת עדותכם להליך. כלומר, אילו עובדות דורשות הוכחה כדי לעמוד בנטל הראיה של עילת התביעה או נימוקי ההגנה.
- יש לחשוב מראש מהן נקודות החולשה ובמה העדות עלולה לפגום בטיעון העיקר. בעיקר עליכם לתכנן כיצד תבססו את הטיעון. מומלץ להיעזר בעורך-הדין שמייצג ולעמוד על כך שיכין אתכם לחקירה הנגדית.
התנהלות בחקירה הנגדית עצמה
- הפנייה לסעיפים – כאשר עורך-הדין של הצד שכנגד פותח בשאלות יש לבקש שיפנה לסעיף בתצהיר. חשוב לעיין בנחת בסעיף הרלוונטי, ואף לקרוא סעיף אחד לפניו וסעיף אחד אחריו כדי להבין את ההקשר. כמו-כן, אם צריך ניתן לעיין בנספחים ככל שיש ורק אז ליתן מענה.
- שאלה מחוץ לתצהיר – בהחלט ייתכן ותישאלו שאלה לא על התצהיר. במקרה כזה יש להמתין לסופה של השאלה, להבינה לחלוטין, ורק לאחר מכן לענות עליה באופן תמציתי וענייני ככל הניתן. ככל שהשאלה מורכבת או שאינה ברורה, ניתן לבקש שיחזרו עליה, או שיחלקו אותה לשאלות משנה.
- שמירה על קור רוח – אם עורך-הדין יוצא בהצהרות, שאין בסופם שאלה, אין להגיב, אלא לשאול "האם יש שאלה?". זאת לזכור, לא תצליחו לשכנע את עוה״ד של הצד השני בצדקתכם! אל תכנסו לויכוחים עם עוה״ד של הצד השני. אל תריבו או תשאלו אותו שאלות. התייחסו בכבוד ובצורה עניינית ותמציתית. האנשים היחידים שמעניינים אתכם באולם הם השופט והקלדנית (במידה וזה מוקלד). דברו ישירות אליהם בקצב הכתבה ובטון שקט וענייני. בסופו של דבר התיק יוכרע במידה רבה על בסיס הפרוטוקול.
- שאלות מטעם בית-המשפט – השאלות החשובות ביותר הם אלו המופנות אליכם על ידי בית המשפט ענו עליהם בצורה מפורטת ועניינית.
- ענו מה שאתם רוצים לענות – לא חשוב מה השאלה וכמה פעמים היא נשאלת תנו את התשובה שלכם. אל "תשברו" בגלל שנשאלתם שוב או באופן אחר.
- תשובות "אסטרטגיות" – התייחסו לכל שאלה כסוג של "איפון״ – "טוב ששאלת! בדיוק זו הנקודה שאני מעוניין לדבר עליה", אז "הנחיתו" את משנתכם באופן ברור. אל תכנסו לקרב מגננה, העבירו את הכדור למחצית המגרש השני. אם לדוגמה אתם נשאלים: "האם אתה פעלת כך?", נסו לענות: "כן אני התנהלתי באופן הזה והזה בעוד מרשך נהג באופן הפוך (ופרטו את כלל חטאי הצד השני)".
- תדרשו להשלים את התשובה – אם קוטעים אתכם תדרשו לאפשר לכם להשלים. בקשו מהשופט לתת להשלים ועורך הדין שלכם יסייע.
- התנגדות לשאלה – אם עורך הדין שלכם מתנגד לשאלה אל תענו. אל תתחכמו ותגידו אני יודע. שבו ותנו לבית המשפט להחליט. נצלו את הזמן ותחשבו מה הסיבה שעורך-הדין התנגד? מה היה כאן מטעה או פוגעני? ומדוע הייתה התנגדות? ממה רצה עורך-הדין שתימנעו מלענות?
- שאלות כוללניות ואמורפיות – אל תאשרו שאלות כוללניות באופן גורף. "כתבי הטענות כולם על דעתך?" "לא. תפנה ואענה". אל תתביישו לומר שעורך הדין כתב את התצהיר ואתם אישרתם. אם אתם נשאלים על סעיפים לא ברורים אל תתביישו לומר שזה באמת לא ברור או טעות שאתה מבקש לתקן.
- אל תתפתו לרצות – לאדם באופיו יש רצון לרצות את השואל ולאשר בחקירה נגדית. זה הזמן להימנע מכך. אל תאשרו דבר אלא לאחר שבחנתם וחשבתם על כך ביסודיות. הכלל הוא שאתם לא מאשרים. "האם אתה מכיר את המסמך הזה?" "לא". אלא אם ברור לחלוטין שזה מסמך שאתם ערכתם או ממוען אליכם. תמנעו מאפשרות הצגת מסמכים פוגעניים באמצעותכם. רק מסמכים שברור שהם "שלכם" תאשרו.
- שאלות מפתיעות – יהיו שאלות קשות. תמיד עולות שאלות מפתיעות, ודווקא כאלו שלא התכוננתם אליהם. קחו דקה של מחשבה, נשימה עמוקה, איספו את מחשבותיכם ותנו תשובה עניינית. אל תנסו למרוח, אבל מאידך אל תצאו בהצהרות שיש בהן משום הודאה בחטא. אל תצטיירו כמתחמקים או תחמנים. היו גלויים ברורים וענייניים. הרושם שתעשו על השופט יצבע את העדות שלכם כולה באופן חיובי.
- להימנע מלהרחיב – יש מלים שחייבים להימנע מהם "אגב" היא דוגמא מצוינת. כל פעם שעד מתחיל משפט ב"אגב", תמיד מגיע טקסט מזיק אחריו. אין מה "לברבר" על הדוכן, זו לא עמדת וידוי. תנו תשובות ענייניות ותמציתיות שקולות ובעיקר כאלו שעורך-הדין שלכם יוכל לצטט בסיכומיו באופן מוצלח.
עדות בבית משפט שמה את העד בסיטואציה לא נעימה, שבה הוא נבחן על כל מילה ומילה. עדות היא מיומנות, וככזו היא איננה אינטואיטיבית ויש ללמוד אותה ולתרגל אותה. הגיעו לבית המשפט כאשר עשיתם כל שביכולתכם כדי שעדותכם תישמע, ותישמע נאמנה.
