מידי יום מתקשרים אליי פונים רבים המבקשים לנסות ולהפחית את הארנונה המוטלת על העסק או הנכס שלהם. במקרים רבים ה”טריגר” לפנייה הוא עלייה בסכום הארנונה המוטלת על ידי הרשות. במרחבי האינטרנט הצעות רבות “להפחתת ארנונה” בדרכים רבות ומגוונות “ללא עלות וללא סיכון” ועל “בסיס הצלחה”. בחלק גדול מהצעות אלה אין ממש ומטרתן לפתות לקוחות בעזרת עצות אחיתופל.
בכדי לחסוך ממני ומהפונים אליי זמן ומשאבים יקרים מחד, ובכדי לאפשר למחזיקים בנכס לחסוך בארנונה המשולמת על ידם מאידך, ברצוני לפרט מהם הפרמטרים העיקריים שעל פיהם כדאי לבחון את השאלה: מתי לנסות ולהפחית ארנונה ולפנות לייעוץ לשם כך, ומתי לוותר על ייעוץ?:

  1. שינוי שומת הארנונה איננו עילה לדרישה להפחתת השומה (עד כמה שהדבר “מקומם”). לרשות זכות מוקנית לבחון את השומה של נכס ולעדכן אותה מעת לעת (גם רטרואקטיבית!) על פי פרמטרים שונים ובכללם:
    1. שינוי בצו הארנונה של הרשות המקומית כולל בסיווג בנכס או המחזיק
    2. מדידה עדכנית, שנעשתה בנכס ומכוחה הרשות מוצאת כי יש וניתן להעלות את שיעור   הארנונה המוטל
    3. שינוי בסוג או בסיווג המחזיק בנכס, או בסיווג השטחים המוחזקים בנכס
  2. הפרמטרים הרלבנטיים והמעניינים לצורך בחינת שומת הארנונה הם האם השומה שהוטלה היא על פי הסיווג הנכון ובשטח המדידה העדכני.
  3. בחינה של צו הארנונה העדכני של כל רשות – קביעת הסיווג הנכון אינה עניין של מה בכך וכרוכים בה בחינה פרטנית של צו הארנונה העדכני של כל רשות ורשות. בקביעת הסיווג עשויים אף להיות כרוכים מדידות של חלקים שונים של בית העסק.

הדבר אמור בעיקר בבתי עסק המשתרעים על שטחי קרקע גדולים בהם יש מספר של שימושים שונים בקרקע; אחסנה, שטח ייצור, שטח משרדים, דרכים וכמובן ששימושים פרטניים דוגמת שטח חציבה – במחצבות או שטחי ניקוז/בריכות, אזורי נופש ותיירות וכיוב’ שימושיים פרטניים.

  • ייעוץ לצורך ערעור על מדידה שבוצעה כבר בנכס, (במקרים רבים מבלי להיכנס לנכס עצמו ובהסתמך על תוכניות ותצלומי אוויר בלבד). יהיה צורך לאפשר לרשות כניסה ומדידה של הנכס, או להמציא שומה נגדית על ידי מודד מטעם המחזיק בנכס.
  • ייעוץ בנושא פרוצדורת הגשת הערעור – תהליך זה נוקשה הן במועדים (על פי רוב 90 יום מקבלת השומה) והן בדרכי ההגשה. איחור במועד הגשת השגה לגבי שומת ארנונה, שהומצאה לבעל הנכס או השגה שאינה כוללת את כלל הטיעונים הרלבנטיים בבקשה להפחתת ארנונה, עלולים לחרוץ גורלה של השגה לשבט או לחסד. מכאן שבהשגות לגבי שומות ארנונות משמעותיות, בעיקר במונחים שקליים, כדאי להיעזר בבעל מקצוע.
  • למחזיק בנכס לא תמיד ברורות העילות האפשריות לדרישה להפחתת הארנונה ואלו יכולות להיות מגוונות ומפתיעות: החל מדרישה להכרה במחזיק כחברת תוכנה/ תעשייה דרך דרישה לפטור בשל חוסר אפשרות שימוש בנכס שניזוק ממגוון טעמים (שריפה, הצפה, קריסה וכו’) וכלה בדרישה לקבלת “נכס ריק” בהעדר שימוש.
  • פעולה לאחר דחיית השגה על ידי הרשות המקומית – בהנחה שההשגה אינה מתקבלת, פתוחות בפני המחזיק האפשרויות לגשת לבית המשפט ו/או לוועדת הערר שליד הרשות המקומית, כמובן בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. גם כאן הפרוצדורה והעילות הנטענות משמעותיות מאוד לצורך קבלת הערר על ההשגה שנדחתה.
  • לא תמיד צריך לפנות לבעל מקצוע – במקרים בהם המחלוקת הינה על סכומים נמוכים יחסית, כדאי לשקול האם פנייה לבעל מקצוע כדאית. במקרים אלה כדאי לנסות ולהגיש השגה באופן עצמאי מאחר ושכר הטירחה שיידרש, עשוי להיות גבוה מהסכום שייחסך.
  • רשויות רבות פועלות בשיטת “מצליח”; הרשות שוכרת קבלן חיצוני אשר מתוגמל באחוזים מן התוספת לארנונה שהוא הצליח לייצר. שיטה זו מושכת אליה קבלנים רבים אשר פועלים בדרכים שלא תמיד עולות בקנה אחד עם דרישות החוק. קיעקוע בסיס החיוב של הקבלן עשוי לאיין את תוספת הארנונה.
    בשורה התחתונה: הפרמטר אותו יש לבחון בהגשת השגה או בערר על שומת ארנונה, אינו דווקא שינוי בארנונה המבוקשת, אלא בחינה של השומה הנדרשת על פי הקריטריון של מידת ההצלחה האפשרית בהפחתת הארנונה ובעילות על פיהם ניתן לדרוש הפחתת ארנונה שכזו.
    אין בכתבה זו בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי פרטני והיא נועדה בכדי לתת עצות ראשוניות בלבד, ללא נטילת אחריות על ידי המחבר.